הצעת חוק 892 - חוק סינון תכנים באינטרנט

מה אומרת הצעת החוק?
הצעת החוק 892 מחייבת את ספקיות האינטרנט לצנזר את כל התכנים ששר התקשורת קובע כבלתי הולמים לכל המשתמשים שלא הודיעו לספקית האינטרנט שלהם כי הם מעוניינים באינטרנט "חופשי". חסימת התוכן תתבצע באופן אוטומטי עבור כל גולש, מבלי שהגולש יבקש זאת. עפ"י הצעת החוק, ספק השירות (נטויז'ן, אינטרנט זהב, בזק בינלאומי וכד') יחוייב להציע מסנן לתכנים שאינם הולמים ועל הלקוח לידע את הספק במידה והוא לא מעוניין בסינון התכנים. במידה והלקוח לא מודיע - התכנים יסוננו גם אם הלקוח לא ביקש את הסינון.

מי מחליט איזה אתר ואיזה תוכן נחשבים "לא ראויים"?
על פי הצעת החוק, שר התקשורת המכהן בנימין נתניהו (הליכוד) יהיה בעל הסמכויות הבלעדיות להחליט מהו תוכן ראוי ומהו תוכן לא ראוי. החוק לא מזכיר כל מועצה או ועדה ציבורית שתקבע אילו תכנים ראויים והסמכות לקבוע אילו אתרים יסוננו ואילו לא נתונה בלבדית לשיקול הדעת של השר.

הצעת החוק פוגעת בדמוקרטיה!
הצעת החוק 892, העוסקת בסינון רשת האינטרנט, היא פגיעה בדמוקרטיה במדינת ישראל. הצעת חוק שמחייבת סינון ברמת השרת או ספק האינטרנט לא מאפשרת לכל אדם לבחור את האתרים שיהיו מסוננים. לא תהיה אפשרות לבחור לצפות באתרים מסוימים ולחסום אחרים לפי קריטריונים אישיים. במסווה של חקיקה תמימה יחוייב כל מנוי אינטרנט לעבור תחת מסנן שישלט ע"י קבוצת אנשים קטנה, שלא נבחרה ע"י הציבור ואינה כפופה לכל פיקוח.

הצעת החוק אינה מגינה על הילדים!
סינון אתרי אינטרנט לא מגן על ילדים מפני הטרדות ברשת. הטרדות, תקיפות ופגיעה ברשת מתבצעת בערוצי צ'אט, בתוכנות המסרים המיידיים ובפורומים והחוק אינו נוגע בערוצי תקשורת אלה. בנוסף, סינון אתרים לא ימנע מילדים וגולשים אחרים למסור פרטים אישיים לזר הרוכש את אמונם - החוק אינו נוגע בסוגיה זו.

הצעת החוק אינה ישימה טכנולוגית!
על פי המלצה של ועדת הנדסה למשרד התקשורת, סינון אתרים אינו ניתן לביצוע בצורה אמינה ברמה ארצית. במידה ויהיה נסיון לחסום בצורה אוטומטית אתרים, ייחסמו גם אתרים לגיטימיים בנושאים חשובים, כגון חינוך מיני, קבלת מידע רפואי, יצירת קשר עם חברות או ארגונים התומכים בבני נוער במצוקה ועוד.

הצעת החוק יוצרת פרצות אבטחה מיותרות!
הצעת חוק 892 טומנת בחובה סיכון אבטחת מידע אדיר. המסנן המוצע בהצעת החוק ימוקם אצל ספקיות האינטרנט ויידרש לבצע סינון בזמן אמת של כל תעבורת האינטרנט הזורמת אל עבר מנויי ספק השירות. טכנולוגיה שמסוגלת לבצע את הסינון באופן מדוייק ללא פגיעה ברמת השירות של רשת האינטרנט אינה קיימת. הפתרון הטכנולוגי שקיים כיום מסוגל לבצע סינון גס בלבד, בעיקר לפי "רשימות שחורות" של אתרים אסורים ו"רשימות לבנות" של אתרים מורשים, כך שהטכנולוגיה מבצעת גם סינון יתר של אתרים תמימים.
יתרה על כך, יכול כל האקר חובב לנצל את המסנן לטובתו ולגרום לתקיפה של אתר תמים ע"י גרימה לחסימתו בידי המסנן. בנוסף ניתן יהיה לתקוף את המסנן עצמו כדי להביא לחסימת שירות כוללת ברשת האינטרנט (למשל, חסימה של כל האתרים ברשת - ללא קשר לפעילות המסנן המקורית). שיקולי אבטחת המידע האלו הוצגו למחוקק, אך בלהיטותו לסיים את מלאכת החקיקה הוא סירב לבחון אותם לגופם.

הצעת החוק מונעת גישה למידע לגיטימי חיוני!
הצעת החוק מונעת מהגולשים גישה למידע חופשי ובנוסף גם מחייבת את ספקי השירות (אינטרנט זהב, נטוויז'ן וכד') ליצור מאגר שמות גדול של אנשים שהצהירו שהם רוצים לראות "תוכן בלתי הולם". הצעת חוק 892 קובעת תקדים לפיו למדינה מותר להחליט בשביל אזרחיה מה יראו ומה לא. "תוכן בלתי הולם" יכול להיחשב ע"י המחוקק כתוכן חוקי לחלוטין אך שאינו תואם את דעת השלטונות, כך שאתרים לגיטימיים המציגים דיעה שונה מדעת השלטון יוכלו להיחסם ע"י המסנן.

הפתרון לאתרים הבעייתיים ברשת - חינוך!
יש צורך לעודד משפחות והורים להיות מעורבים יותר במה שילדיהם עושים באינטרנט. הגנה על ילדים צריכה להתבצע באמצעות חינוך, לא סינון. סינון יפגע בהכנסותיהם של בעלי אתרים, יגדיל את העלות לנו, הצרכנים, ויפגע בהנאת הגלישה ובביצועי הרשת אצל כולם - כל זאת, מבלי לעשות את העבודה.
בניגוד לחסימה והסתרת תכנים בכוח החוק, חינוך היא הדרך היחידה לשלוט במה שהנוער נחשף אליו גם כשהם מחוץ לבית ולא ליד ההורים. יתרה מכך, ישנם תכנים רבים ברשת שעשויים להיות מוגדרים כראויים ע"י אדם אחד (צילומי יצירות אמנות, מידע לגבי מין בטוח או הפלות, הצגת תמונות נשים או השמעת שירים בביצוע נשים, נישואין אזרחיים, אתרי תמיכה בנוער הומו-לסבי וכד') בעוד אותם אתרים עשויים להיחשב כלא ראויים ע"י קבוצה אחרת של אנשים.

הכנסת וחבריה אינם יכולים להחליף שיקול דעת של הורים!
תפקידה של הכנסת אינו להוות תחליף להורים. ההורים צריכים ליטול על עצמם את תפקיד המבוגר האחראי ולהחליט איך הם רוצים להתמודד עם הבעיה - אם באמצעות חינוך מיני, תוכנות סינון או התייחסות בשיוויון נפש. הבחירה צריכה להיות של הורים ומבוגרים כל אחד לביתו לפי אמונתו והשקפתו. הצעת החוק 892 הופכת את ההורים לבלתי ראויים בעיני החוק ולוקחת מהם את שיקול הדעת, האחריות והסמכות ההורית.

אבל יש מחקרים שמראים שילדים נחשפים לאתרי פורנו ללא כוונה...
אין קשר בין החוק לאתרי פורנוגרפיה. מחקרים וסקרים הציגו תוצאות לפיהן ילדים אינם צופים בפורנו ואינם נהנים מצפיה באתרי פורנוגרפיה. במידה וילד נתקל במקרה באתר פורנוגרפי הוא עוזב את האתר באופן מיידי ובצורה עצמאית מבלי לצפות בתכנים. החוק לא נועד לעצור פורנוגרפיה והחוק לא יוכל לעצור פורנוגרפיה. אתרים נוספים שייחסמו עפ"י הצעת חוק 892 קשורים לאלימות או הימורים, ובכל מקרה הצעת החוק לא מתייחסת לתוכן זה או אחר אלא לכל תוכן שיוגדר כ"תוכן בלתי הולם" ע"י שר התקשורת המכהן.

נו, ומה רע בחסימה של אתרים שמכילים אלימות או הימורים?
היות ואין אפשרות לספק חסימה שתחסום רק אתרים פוגעניים, ייחסמו בין היתר גם אתרים שהם נוגדי הימורים או אתרים שתומכים בנפגעי אלימות. בין היתר עלולים להיחסם אתרים שתומכים בנפגעות אונס, אתרים שמכילים תכנים רפואיים או אתרים שמכילים מידע שקשור בחינוך מיני.

רגע, אבל יש מדינות שכבר היום חוסמות אתרים לא רצויים!
ממשלת אוסטרליה, למשל, החליטה לפני כשלוש שנים להשקיע כ-86 מיליון דולר בתוכנה לחסימת תכנים פורנוגרפיים שתסופק חינם לכל בתי האב במדינה. החוק באוסטרליה מדבר על כך שכל מי שרוצה לחסום אתרים לא ראויים, יוכל לפנות לספקית שלו והיא תחוייב לחסום עבורו את האתרים. ממשלת אוסטרליה הודתה יותר מפעם כי סינון ברמת ספקי השירות אינו אפקטיבי ומחקר שהממשלה ביצעה גילה שמעקף של הסינון מתבצע באופן פשוט ובקלות ע"י שימוש בפרוקסי.

וזה לא מה שהחוק המדובר מציע שיהיה בישראל?
הצעת החוק 892 בישראל שונה לחלוטין מן החוק האוסטרלי: עפ"י הצעת החוק בישראל ייחסמו כל האתרים שהוגדרו ע"י שר התקשורת כ"לא ראויים", ומי שרוצה לצפות באתרים אלו יצטרך להזדהות בפני ספקית השירות שלו על מנת לצפות באתרים. בין היתר עלולים להיחסם גם אתרים בנושאי אמנות, חופש הביטוי, אתרים המביעים התנגדות לדיעות הממשלה או אתרים הנוגדים את דתו או אמונתו של השר או מפלגתו.

אז למה לא ליישם את החוק האוסטרלי גם בישראל?
המצב הקיים כיום בישראל הוא דומה - כל בעל חשבון אינטרנט יכול לפנות לספקית השירות שלו ולבקש חסימה. אפשרות החסימה קיימת מזה זמן רב וניתנת ע"י ספקיות האינטרנט הגדולות גם ללא קשר להצעת החוק המדוברת. הצעת חוק שהציע חבר הכנסת אלכס מילר, הקובעת כי ספקיות האינטרנט יחוייבו לפרסם את דבר קיומם של מסנני התוכן הפוגעני שקיימות אצלן ולהציע אותן למנוייהן, נדחתה ע"י חברי הכנסת של ש"ס.
המסננים הקיימים בידי ספקיות השירות נותנים אפשרות בידי ההורים לקבוע מהו תוכן ראוי או לא ראוי וש"ס טוענים שהורים אינם אחראיים מספיק לבחירות אלו ושיש להטיל את ההחלטה על קבוצת "אנשים ראויים" למשימה זו. בכל אופן, מדובר בהוצאת הבחירה מידי הגולשים והעברתה לגוף חיצוני שייקבע מהו תוכן ראוי ואיזה תוכן לא ראוי.

אבל כבר אמרנו שזה לא ישים טכנולוגית - אז איך זה עובד בחו"ל?
זה לא עובד. החוק באוסטרליה נחל כשלון חרוץ. מנגנון החסימה, שהושקעו בו כ-86 מליון דולר, נפרץ תוך 30 דקות ע"י נער בן 16. זאת ועוד - באוסטרליה לא יפגע אף אחד שלא ביקש, בארץ - גם מי שיבקש להיות לא מסונן יסבול ירידה משמעותית באיכות הגלישה והחיבור שלו לרשת. מסננים כאלה יוצרים צוואר בקבוק שמאט את הגלישה ואינם יעילים במאה אחוז. מעבר לכך - הם יוצרים תחושת בטחון מזויפת ושאננות שוא. החוק באוסטרליה, למשל, מתוכנן לעבור שינוי משום שהממשלה גילתה בעיה של סינון עודף (סינון של אתרים לגיטימיים) ותת-סינון (מעבר של אתרים פוגעניים למרות הסינון).

אולי, במקרה, יהיה סינון יתר - זה לא מחיר ראוי להגנה על הילדים?
המנגנון לא יגן על הילדים. למעשה, מבחינה טכנולוגית, הילדים מתקדמים יותר מהוריהם והם יוכלו לעקוף בקלות את החסימה ע"י שימוש בשירותים שונים שנועדו למטרה זו וקיימים ברשת. בכל מקרה - החוק אינו מתמקד בהגנה על ילדים וקובע חסימה ראשונית גם על אתרי אינטרנט של עסקים שונים, מניעה של שירות לאתרים לגיטימיים כמו אתרי חדשות, פורומים, חנויות מקוונות ועוד ופוגע בבעלי האתרים האלו על לא עוול בכפם.
החוק אף עשוי לגרום בעקיפה לפגיעה בנוער, במידה ואתרים שמסבירים על מחלות מין או על שימוש באמצעי מניעה או שתומכים, למשל, במתן ייעוץ להיריון בלתי רצוי ייחסמו גם הם ע"י המסנן. בנוסף, הפדופילים לא אורבים לילדים באתרי פורנוגרפיה אלא דווקא במקומות שנחשבים לבטוחים ומוגנים - אתרי ילדים.

ויש עוד מדינות נוספות שמפעילות סינון על תכנים ברשת?
מדינות אחרות שמפעילות סינון על התכנים ברשת הן, למשל, סין ואיראן. מדינות אלו, בעלות משטרים חשוכים, מפעילות צנזורה גם על תכנים הנוגדים את מדיניות הממשל במדינה וע"י כך פוגעות בחופש הדת והביטוי. בכל מקרה, המדינות האלו שבהן מופעלת צנזורה - הצנזורה היא היא על תכנים שאינם חוקיים במדינה החוסמת, בניגוד למה שמוצע בחוק הישראלי (פורנוגרפיה - בניגוד לפדופיליה, למשל - היא חוקית בישראל).
בארה"ב סיננה תוכנה מילים כמו "ג'ורג' בוש" (bush=ערווה) ו"דיק צ'ייני" (dick=פין) וע"י כך מנעה גישה לאתרים תמימים ואף לפגיעה בבעלי עסקים עם שמות "בעייתיים". אתרי שגרירויות בעולם נחסמו היות והמילים "שגרירות" (embassy) ו"שגריר" (ambassador) כוללות בתוכן את האותיות ass (ישבן) ויש חשש שבישראל יסוננו תכנים המכילים את המילה "מין", שמהווה בעברית גם כמילת קישור לגיטימית (כמו במשפט "חלק מין המדינות המפעילות סינון הן...").
בארה"ב סינון התכנים לקטינים אינו נעשה על הרשת כולה ומבוצע בספריות ובבתי הספר בלבד, וגם שם הוחלט בספריות רבות להסיר את החסימה ובכל מקרה השיקול הוא בידי הספריות. בבלארוס הממשלה הינה בעלת מונופול על התקשורת במדינה ולא מהססת לחסום נגישות לאתרי אינטרנט המציגים עמדות המנוגדות לממשלה במקרה הצורך, במיוחד בעת תקופת הבחירות. מיאנמר חסמה את הגישה לאתרי האינטרנט של קבוצות המתנגדות לשלטון, אתרים המתייחסים לזכויות האדם, וארגונים אשר מקדמים דמוקרטיה במיאנמר. תוניסיה חוסמת גישה לאלפי אתרי אינטרנט שמספקים שירות דוא"ל אינטרנטי, דוגמת ג'ימייל, היות וניתן להעביר חומר פורנוגרפי דרך דפדפן בצורה זו.

מה הבעיה בעצם? הרי כל מבוגר שרוצה יכול להתקשר לספק ולבקש שישחררו לו את החסימה...
בכדי לשחרר את החסימה יהיה צורך להזדהות בפני ספק השירות. על מנת להזדהות בפני הספק יהיה צורך בחשיפה של פרטים אישיים (תעודת זהות, למשל). עצם ההזדהות תיצור מצב בו לספקים השונים תהיה רשימה של כל הגולשים שביקשו לפתוח את החסימה - רשימה שעלולה להגיע לגורמים לא רצויים.

הרי גם ככה הרבה אנשים יבקשו לפתוח את החסימה והרשימה בסופו של דבר לא תעיד על כלום...
עצם קיום הרשימה הוא בעייתי מלכתחילה. בנוסף - במצב שקיים כיום יש צורך בבקשה של חסימה של תכנים לא ראויים, מה שעלול לגרום למצב שילד יבקש לחסום מבוגר מלראות אתרים בעלי תוכן "בעייתי". בהצעת החוק המצב הוא הפוך: בהצעת החוק הבקשה היא לפתיחה של חסימה ולא בקשה לחסימה של תכנים, כך שילד עשוי להתחזות למבוגר ולבקש פתיחה של תכנים אסורים.

או. קיי., אז זו הצעת החוק, אבל מה אומרים המומחים בתחום?
אנשים שעוסקים בתחום באופן יום יומי, הן מהבחינה הטכנית-טכנולוגית והן מבחינת החינוך בתחום, טוענים שהצעת החוק 892 אינה ישימה ואף מסוכנת לחופש הדת, חופש הביטוי וחופש העיסוק ולמעשה נוגדת את הממשל הדמוקרטי. המומחים טוענים כי את המטרה של הגנה על הילדים מפני תוכן פוגעני ברשת אי אפשר להשיג באמצעי טכני ואילו האמצעי המוצע טומן בחובו סכנות ממשיות לחירויות האזרחיות והפוליטיות.

אבל הצעת החוק עברה בכנסת ברוב! מה עוד אפשר לעשות?
יש עדיין את הקריאה השנייה והשלישית, כך שעוד אפשר להפיל את הצעת חוק 892. כפי שציינה האגודה לזכויות האזרח, חברי הכנסת שהצביעו בעד ההצעה אינם מודעים לכך שהם הסמיכו את הח"כ אריאל אטיאס (שכיהן בעת העברת החוק בקריאה הראשונה) להקים מנגנון צנזורה בראשותו, בלי שהם יודעים מה יהיה טיבו של אותו מנגנון צנזורה, מה התועלת שניתן יהיה להפיק ממנו ומה המחיר שהחברה הישראלית תשלם. מספר חכ"ים שהצביעו נגד החוק עשו כך רק לאחר קריאת כותרת הצעת החוק וחשבו שהמטרה ראוייה ורק לאחר קריאה מעמיקה של החוק החלו לגלות הבנה לבעייתיות שבו.

לא כולם מודעים לחוק!
ישנם גולשים רבים ברשת שלא שמעו על הצעת החוק וכשישמעו עליה יהיה מאוחר מדי עבורם. דברו על ההצעה והעלו את המודעות בציבור. תנו לאנשים להחליט מה טוב בשבילם ואם הם בעד או נגד החוק. תנו לאנשים להחליט ולא לממשלה להחליט עבורם. קבעו לעצמכם מה אתם רוצים לראות ברשת - אל תתנו לממשלה לקבוע עבורכם בתואנה של הגנה על ילדיכם. הגנו על הילדים ע"י חינוך ולא ע"י הסתרה של מידע.

תגובות? הערות? שאלות? מתנגדים להצעת החוק 892? תומכים בהצעה? נשמח לשמוע מה אתם חושבים!